<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"ג</h1>
<h2>דף נט:</h2>
ההוא חביתא דאישתקל ברזא אידרי נקטה גוי אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי. ויש מרבותינו שפירשו שרי בהנאה, משום דקשיא להו הלא חמור הוא מנצוק וקטפרס דדמי לאישבורן ואפילו למאן דאמר נצוק אינו חיבור הוא אסור שהרי נגע ביין שכנגד נקב הברזא. וכן נמצא בספר והזהיר דר' אבא שרי בהנאה. ואין נראה דא"כ עד ברזא אסור בהנאה ואמאי הלא לא נתכוון לנסך אלא להציל. ורבינו שלמה פירש דשרי בשתייה. ופירש שנקב הברזא היה צר שלא היה יכול לשכשך. וגם אינו יכול ליגע לפנים מעובי השוליים, כך צריך להוסיף עליהם. וכן נ"ל עיקר. ונראה [דהיכא] דהנקב צר והברזא לא נחתכה בשיפוע גדול ולא עברה השוליים גם הם יודו לפר"ש, ורבותינו שפירשו בהנאה מפרשי לה בברזא ארוכה כשהנקב רחב. ולפר"ש כיון שאינו נסך גמור שלא שיכשך לא אחמור בנצוק וקטפרס דידיה אע"ג דדמי לאישבורן, שמקום מגעו לא יחזור להתערב למה שבחבית, והקילוח הראשון יניח להשפך והשאר מותר בשתייה. ומיהו רבינו שלמה פסק דלית הלכתא כרב פפא דהא אוקימנא כתנאי וסבירא ליה לרב פפא כר' יהודה דיחידאה הוא. ואומר אני דלישנא קמא דרב פפא הוא כתנאי אבל לישנא בתרא דרב פפא אתיא כת"ק דר' יהודה נמי, דצידיה (ו)היינו דלהדי ברזא אבל דעד ברזא שרי. וסעד מצאתי בתשובות, מעשה שבא לפני רבי בחבית יין שהוציא הגוי הברזא ממנו כדי (לשפי') [לשתות] מן היין והגוי לא היה בקי בעניין היהודים ולא החזיר הברזא לתוך החבית והתיר רבי לשתות מה שבחבית ובלבד שתהא הברזא קצרה שלא תהא ראש הברזא חוץ מעובי החור תוך החבית דא"כ מקרקש לה כיון שמנענעים להוציא והוה ליה יין נסך ולנצוק חיבור לא חיישינן (ובכי) [דבכי] האי גוונא ליכא נצוק חיבור כדמוכח בע"ז. ורבינו שב"ט כתב שאין לסמוך על הוראה [זו] ומשום דחמור הוא מנצוק. ולי נראה שיפה הורה כדפרישית לעיל, ואם החזיר הברזא נמי מותר על דרך שפירשנו לעיל. ותו לעיל [סי' אלף ס"ט] חילקנו לגבי נצוק בין היכא שהאיסור למטה ובין היכא שהאיסור למעלה, וכאן נמי האיסור למעלה ודמי לגישתא ובת גישתא [ע"ב ע"ב] דמטעם דגריר כוליה בתר' אסרינן ליה, הא אי לא גריר כולי בתרא כגון שתקוע הגישתא רק עד חצייה או עד שלישית[ה] של חבית, רק הנגרר נאסר ושאינו נגרר מותר. וזה דומה לעד ברזא. והקילו בו חכמים כדאמרינן נמי [שם] ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן דלא נפיק לבראי לא גזרו ביה רבנן, ואע"ג דאי אפשר שלא יתחבר בנצוק לא אחמור רבנן בנצוק היכא דלא נתכוון לשכשך ולנסך.
<h2>דף ס.</h2>
אמר רב פפא גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסיר. ומיהו אם מסייעו ישראל להגביה הדנא חמרא שרי. ולכתחילה לא יעשה כדאמרינן בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] אמר רב חסדא כי שפכיתו חמרא לא ליקרב גוי לסייע בהדייכו דילמא משתליתו ושדיתו עליה דגוי וקא משתפיך חמרא מכח גוי ואסיר. ומכל מקום [אם] המשוי כבד שאי אפשר (כמו) [בגוי] לבדו, או אם קודם שמגביה הגוי היה יוצא היין והולך דרך נקב הברזא אלא שמגביה שלא יכלה מהרה הקילוח, או אם מכניס ישראל וסותם בברזא עד שמגביה הגוי, בכל אלו דרכים מותר לכתחילה נמי. גוי אכובא וישראל אדנא חמרא שרי ואי מצדד צדודי אסיר, ובכובא מליא מיירי דחיישינן לנגיעת הגוי כדמוכח אידך דרב פפא. ויש שפסקו דלית הילכתא הכי כדמוכח במכילתא לקמן. ואין הדברים כן ורב אשי נמי לא פליג אלא בזיקא דאפילו חסירה שרי אבל בכובא מודי. ואם היא חסירה הכובא ומצדד לה מותר. ואם היא חסירה [ו]על ידי שצידדה הגוי (ו)נשפך ממנה, ההיא דנפיק לבראי אסור אבל הך דגואי שרי כדאמרינן בפרק בתרא [שם]. ומליא נמי על ידי מוט שרי לישא הגוי רק שישראל יסייע להכניס המוט בנקב אוזן הכובא. ואם על ידי שצידדה ניתז מן היין על ידי גוי [וחזר] וניתז ביין מותר דאין כאן ניסוך.
<h2>דף עב:</h2>
ההוא חביתא דאישתקל ברזא אידרי נקטה גוי אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי. ויש מרבותינו שפירשו שרי בהנאה, משום דקשיא להו הלא חמור הוא מנצוק וקטפרס דדמי לאישבורן ואפילו למאן דאמר נצוק אינו חיבור הוא אסור שהרי נגע ביין שכנגד נקב הברזא. וכן נמצא בספר והזהיר דר' אבא שרי בהנאה. ואין נראה דא"כ עד ברזא אסור בהנאה ואמאי הלא לא נתכוון לנסך אלא להציל. ורבינו שלמה פירש דשרי בשתייה. ופירש שנקב הברזא היה צר שלא היה יכול לשכשך. וגם אינו יכול ליגע לפנים מעובי השוליים, כך צריך להוסיף עליהם. וכן נ"ל עיקר. ונראה [דהיכא] דהנקב צר והברזא לא נחתכה בשיפוע גדול ולא עברה השוליים גם הם יודו לפר"ש, ורבותינו שפירשו בהנאה מפרשי לה בברזא ארוכה כשהנקב רחב. ולפר"ש כיון שאינו נסך גמור שלא שיכשך לא אחמור בנצוק וקטפרס דידיה אע"ג דדמי לאישבורן, שמקום מגעו לא יחזור להתערב למה שבחבית, והקילוח הראשון יניח להשפך והשאר מותר בשתייה. ומיהו רבינו שלמה פסק דלית הלכתא כרב פפא דהא אוקימנא כתנאי וסבירא ליה לרב פפא כר' יהודה דיחידאה הוא. ואומר אני דלישנא קמא דרב פפא הוא כתנאי אבל לישנא בתרא דרב פפא אתיא כת"ק דר' יהודה נמי, דצידיה (ו)היינו דלהדי ברזא אבל דעד ברזא שרי. וסעד מצאתי בתשובות, מעשה שבא לפני רבי בחבית יין שהוציא הגוי הברזא ממנו כדי (לשפי') [לשתות] מן היין והגוי לא היה בקי בעניין היהודים ולא החזיר הברזא לתוך החבית והתיר רבי לשתות מה שבחבית ובלבד שתהא הברזא קצרה שלא תהא ראש הברזא חוץ מעובי החור תוך החבית דא"כ מקרקש לה כיון שמנענעים להוציא והוה ליה יין נסך ולנצוק חיבור לא חיישינן (ובכי) [דבכי] האי גוונא ליכא נצוק חיבור כדמוכח בע"ז. ורבינו שב"ט כתב שאין לסמוך על הוראה [זו] ומשום דחמור הוא מנצוק. ולי נראה שיפה הורה כדפרישית לעיל, ואם החזיר הברזא נמי מותר על דרך שפירשנו לעיל. ותו לעיל [סי' אלף ס"ט] חילקנו לגבי נצוק בין היכא שהאיסור למטה ובין היכא שהאיסור למעלה, וכאן נמי האיסור למעלה ודמי לגישתא ובת גישתא [ע"ב ע"ב] דמטעם דגריר כוליה בתר' אסרינן ליה, הא אי לא גריר כולי בתרא כגון שתקוע הגישתא רק עד חצייה או עד שלישית[ה] של חבית, רק הנגרר נאסר ושאינו נגרר מותר. וזה דומה לעד ברזא. והקילו בו חכמים כדאמרינן נמי [שם] ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן דלא נפיק לבראי לא גזרו ביה רבנן, ואע"ג דאי אפשר שלא יתחבר בנצוק לא אחמור רבנן בנצוק היכא דלא נתכוון לשכשך ולנסך.
